סינגל אלון הגליל הוא אחד הוותיקים בזירת השבילים אשר נולדו מראשיתם כשבילי אופניים יעודיים. הפרוייקט הוא פרי חזונם של תושבי האיזור ובפרט אלון הגליל עצמה. וההתחלה בשנת 2,001 הייתה צנועה מאד עם סינגל בן 10 קילומטרים בלבד. יותר מעשור עבר מאז, קק"ל נרתמה לפרוייקט ואף הרחיבה את פעילותה בתחום מתוך הבנה שכדאי לעודד אנשים להכנס ליערות ולשטחים ולו רק כדי למנוע השתלטות פירטית עליהם.

טיול אופניים עם יונדאי IX35. סינגל אלון הגליל הוא מהוותיקים בשבילי האופניים בישראל ונפרץ בזכות יוזמה מקומית ועזרה של קק"ל. מקסים ויפה מתמיד. צילום: רוני נאק

היום תמצאו במקום את מרכז השטח אלון הגליל שהוא מעין טבור לרשת – המקומיים אוהבים לכנות "קומפלקס" המאגד כחמישה סינגלים נוספים ומאות קילומטרים של שבילים מסומנים ומטופחים. אנחנו יצאנו הפעם לסינגל אלון הגליל ה"קלאסי" אשר עבר שיפוץ לאחרונה בדמות סימונים חדשים והרחבה של לולאה מערבית אשר מוסיפה כ-4.0 קילומטרים להקפה.

טיול אופניים עם יונדאי IX35. סינגל אלון הגליל הוא מהוותיקים בשבילי האופניים בישראל בחלקו מהיר, בחלקו טכני ותמיד מאד מהנה לרוכב. צילום: רוני נאק

סך כל המסלול שעשינו – ומופיע במפה האינטראקטיבית – עומד על 21.5 קילומטרים לא מאד טכניים ואם תרצו תוכלו לקצר בשתי נקודות להקפות של 16 או 10 קילומטרים. מה שבא.

View סינגל אלון הגליל in a larger map

לנקודת ההתחלה הכי קל להגיע את תבקשו מ-WAZE שייקח אתכם לאלון הגליל. אחרת, סעו לצומת המוביל, בצומת פנו מערבה לכיוון שפרעם וחיפה ואחרי כ-300 מטרים מהמחלף תגיעו לרמזור ובו פניה שמאלה לאלון הגליל. טפסו בכביש העולה עד שתגיעו בשיא הגובה לפניה ימינה ליקב יפתחאל ולמרכז השטח אלון הגליל. עוד 200 מטרים ואתם שם.

מרכז השטח אלון הגליל מהווה נקודת מפגש חשובה לרוכבים באיזור. יש בו חנות אופניים גדושה, מכונאי זמין ואפילו נכונות לחלץ אתכם בעת צרה. המקום פתוח שבעה ימים בשבוע ומומלץ טרם הרכיבה להכנס פנימה כדי לקבל טיפים מהמקומיים או להצטייד בפנימיות, חטיפי אנרגיה או אפילו אופניים חדשים.

זה לא סוד שסגמנט רכבי הפנאי הוא החם והלוהט ביותר בכל עולם הרכב. ובזמן שפולקסוואגן מכריזה על יעדים שאפתיים ונפח מכירות יומרני, היא צופה במתחרים אשר גורפים את הקופה של הסגמנט בזמן שהם יושבים על הידיים. שני הדגמים הנוכחיים, טיגואן וטוארג, לא רק שמופרדים בפער גדול של מידות ומחיר אלא שהטיגואן חסר שורת מושבים שלישית והוא סובל מתמחור גבוה בעוד שהטוארג הגדול משתייך לקטגוריה שסובלת מירידה מתמדת בנחשקות.

פולקסוואגן CROSSBLUE. תחילת היצור צפויה ממש בקרוב בארה"ב. עוד אין מפרט סופי אבל זה יהיה ניחוש בטוח לציין כי מדובר מנוע מוגדש ותיבה רובוטית. צילום: VW

• עוד על פולקסוואגן CROSSBLUE

• מבחן רכב למרצדס GLK מול ריינג' רובר איווק

היום הכריזה פולקסוואגן הייצור הסדרתי של הקרוסבלו (לא בטוח שזה יהיה שמו הסופי) יהיה במפעל החדש שלה בצ'טנוגה. מפעל הקיים מזה שלוש שנים ומייצר את הפאסאט לשוק האמריקני. כך לפי הדיווח ב-BLOOMBERG. פולקסוואגן קרוס-בלו מבוסס על פלטפורמת ה-MQB החדשה והמגוונת של הקבוצה, שעליה מבוססת בין היתר פולקסוואגן גולף החדשה. אורכו של הקונספט לשטח עומד על כחמישה מטרים (499 ס"מ) רוחבו 201 ס"מ וגובהו 173 ס"מ. רכב התצוגה צויד במנוע טורבו דיזל ושני מנועים חשמליים לייצור של 305 כ"ס ומומנט העולה על 71 קג"מ. על הורדת הכוח שולטת תיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמד, DSG, עם שישה הילוכים.

פולקסווגן CROSSBLUE – יגשר על הפער בין הטיגואן הקומפקטי לטוארג הגדול. עם שבעה מושבים וסמל חזק בסגמנט לוהט. צילום: VW

אם אכן היצור יחל ברבע הראשון או השני של 2014 יהיה סיכוי יותר מסביר שנראה את הקרוסאובר הזה אצלנו כבר בשלהי 2014 או בתחילת 2015 כמודל אותה שנה.

כתב וצילם: ערן אביבי

עד שקמתי חזרה על הרגליים כבר התקבצה חבורה סביבי. ספק מודאגים ספק משועשים ובהומור צה"לי פלט משהו "עכשיו הסלע במקום הנכון". בדיקה עצמית מהירה של כל האיברים החשובים, לצד קבלת מחמאות על הסלטה המרשימה, ובדיקת שלמות האופניים (המושאלים) גילתה ששום דבר חשוב לא נשבר והמשכתי לדווש כשעל פניי פרצוף של "עסקים כרגיל". רק אחר כך, במקלחת לפני הנסיעה הארוכה חזרה הביתה, גיליתי את כל השפשופים והסימנים הסגולים החדשים ש"הרווחתי" במסע הזה.

הסלע במקום הנכון

עכשיו אפשר לומר רשמית שהסינגל החדש שמול קיבוץ סמר נפתח. הוא התוספת החדשה, והמלהיבה, של שביל ישראל לאופניים ועתה כשדוושתי השמאלית הזיזה את הסלע האחרון ממקומו, אפשר להכריז "זהו זה! המשימה הושלמה ולצאת לרכוב.

אבל הסיפור מתחיל יומיים מוקדם יותר, כשאני מוזמן להצטרף למפגש השנתי של חבורת "עז הרים" ו-25 מחבריהם הקרובים ביותר. המפגש שהפך כבר למסורת מתקיים מזה כמה שנים בקיבוץ סמר. למה דווקא שם? אף אחד לא בדיוק זוכר אבל הם ממשיכים לבוא בכל מקרה. כנראה זה השילוב של הקרבה לשבילי רכיבה משובחים, הריחוק מהחיים הרגילים שלנו וכן גם הסמיכות לסיני ולנופיה שלא ברור מתי ואם בכלל נוכל לחזור לרכוב שם שוב.

צופים לבקעת תמנע – נוף קדומים עוצר נשימה ומנוחה מההתנשפויות של הדיווש. צילום: ערן אביבי

אהוד בנאי מנגן לנו את הדרך דרומה בסילברדו, החרטום מכוון לחאן שחרות, הירכתיים עמוסים בחמש זוגות אופניים – כל אחד מאלו מלמד על רוכבו והעדפותיו הדו-גלגליות לא פחות מאורך שמפו. יש 26 אינצ'ים אגרסיביים וארוכי מהלך, יש 29 עם שלדת קרבון המחברת ביניהם ואפילו ניצנים ראשונים של 27.5 כבר פורצים את השבילים – בהחלט חבורה מגוונת. אני הצטיידתי ב-29' של KONA אשר הושאלו לי באמונה וכמו שגיליתי בהמשך הסתירו עם היטב את החלודה שהצטברה לי בברכיים מחוסר רכיבה.

חאן שחרות היא מקום מיוחד מאד מול נוף קדומים אשר בשעות אחרי הצהריים אור השמש מדליק את הרי אדום בגוון אשר הקנה להם את שמם. אבל לנו אין יותר מדי זמן להשתומם מול ההרים וכשמגיע ירון דרי, המדריך של סמרבייק, כולם עולים על האופניים ומדוושים למורד התלול של מעלה שחרות היורד בתלילות ליטבתה. המעלה תלול, דרדתי, ובחלקו מסולע מאד. בדיוק מה שהרוכבים המיומנים מחפשים, אבל מאתגר למדי לאחרים – כדאי לשים לב ולרדת שם בזהירות. השמש כבר נמוכה בשמיים, וגם אם אין לנו קילומטרים רבים לדווש, אחרוני הרוכבים מגיעים לסמר כשכבר מחשיך.

בסמר יש מיזם אופניים אשר הבשיל רק לאחרונה. מלון רוכבים אשר לא רק מספק חדרים ופינות שטיפה אלא גם הדרכת רכיבה, שירותי הקפצה והכי חשוב, ארוחת ערב דשנה. המרק החם היה בדיוק מה שהיה צריך כשצינת המדבר החלה לחדור לעצמות, ואחריו הגיע על מגש עוף ענקי השרוע על מצע של אורז צהוב וזרם עקבי של בירה אשר חותם יום רכיבה ראשון.

עולם גבוה

היום השני מתחיל עם הקפצה ארוכה אחרי ארוחת בוקר שלא תבייש חוות בוקרים בטקסס. בזמן שאנו טוענים קלוריות ומכינים כריכים להמשך היום, מעמיס הצוות את האופניים על עגלה בדרך לנקודת הזינוק של היום השני. היה לי קצת מוזר לראות אופני טיטאניום וקרבון תלויים על עגלה כזו – שברגיל נושאת אופני השכרה פושטיים. לא משנה. בכל מקרה נסענו במעלה ההר על כביש 12 ופחות או יותר מול צומת הכניסה לבסיס צה"לי גדול, אנו פוגשים ממזרח לכביש שביל מסומן בסימון שבילים. פותחים את היום בן 40 הקילומטרים עם דיווש מהיר לחציית בקעת סיירים, אחריה מגיע טיפוס אנכי של כ-200 מטרים בסדרת גבעות עוקבות אשר מביאות אותנו לשפה של צוקי תמנע. וכל מי שמגיע לקצה התהום נשמתו נעתקת מול נוף שאין שני לו בפראותו וקסמו. אני, כפולני טוב, ניהניתי פחות כשהתעסקתי עם צמיג נקור ותמיד יש מישהו בחבורה הזו ששמח להושיט יד, פנימית, או כף חליצה לחבר במצוקה. אבל זה באמת שטויות, בדרך אנו עוברים ליד סלעי בולבוס קדומים, מאובנים של חיות יום, אמוניטים, ענקיים ובעיקר רכיבה מענגת באיזור שלבד קשה מאד להגיע אליו.

אנו יורדים לתמנע ושם מתחברים לסינגל המקיף את הפארק. 21 קילומטרים לא קשים לרכיבה המנווטים בין נקודות העיניין שבמקום. שווה לכל רוכב, ואפשר להגיע לשער הפארק לחנות ולצאת לרכוב רק בו בתשתית מושקעת ונוחה. המיזם הזה הוא הבייבי של ירון המטפח אותו, עם עזרה מהרשויות, מזה שנים רבות.

הרפתקאות על דניים בסמרבייק. רואים את הכתובת אינטרנט? כנסו עכשיו! צילום: ערן אביבי

היום נגמר בדיווש מנהלתי חזרה לסמר הקרובה. ולחזרה על נוהל הערב הקודם, הפעם בליווי דרבוקות, גיטרה ושירת שיכורים סביב המדורה.

מעלה קטורה

היום האחרון מוקדש למעלה קטורה. מסלול חדש שנפתח רק לפני כמה חודשים וממשיך את שביל ישראל לאופניים אשר מתחיל באילת. המעלה, הוא חלק מאד חשוב במסלול הזה מכיוון שהוא "מעלה" את הרוכבים מהערבה לעבר קיבוץ נאות סמדר. גובה אנכי של כ-250 מטרים בקצת פחות מ-2.0 קילומטרים – תלול! אבל אנו קבוצה של גיבורים, חלקם מדריכי רכיבה, ומנסים לרכוב את המעלה במורד! כשמגיעים לראשו פוגשים שלטים הפוקדים לרדת מהאופניים ולא לנסות לרכוב את המורד התלול המורכב מפיתולים חדים מאד, על שפת תהום, דרדרת בוגדנית ובאופן כללי שילוב של דברים רבים אשר יכולים לספק תעסוקה ל-669. רבים באמת בוחרים שלא לרכוב, ורק בודדים מנסים את כוחם. בתחתית המורד, קונצנזוס, כולם מסכימים שלרוב הרוכבים המורד יהיה מסוכן ומעתה ועד עולם יש לרדת בו בהליכה. העז אמרה את דברה.

יורדים את מעלה קטורה. חלקו העליון תלול מאד ודרדרתי – צריך לרדת אותו בהליכה. צילום: ערן אביבי

הקטע האחרון, והקצר עד לכביש ואני צולל, ובולס פיסת ערבה בין השיניים. דוושה+סלע=כתם סגול המתפשט על הירך אבל אין באמת נזקים למעט האגו החבוט.

האופוריה, מתערבבת בעצבות בתוך החלל של הסילברדו בדרך הביתה. ואנו חוזרים עמוסים בחוויות, תמרים משובחים של סמר וכמה צלקות כבוד בהן נתהדר בשבועות הקרובים. נופי המדבר מתצמקים במראה ואני כבר מתכנן את הגיחה הבאה דרומה – אחרי שהסימנים הסגולים יעלמו.

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום…שברולט סילברדו גיבור, KONA SATORI שנתנו בראש, מלון סמרבייק וירון דרי המדהימים וחבורת עז הרים העליזה שתמיד כיף לפגוש. צילום: ערן אביבי

תודות:

לנמרוד כהן ואנשי עז הרים על ההזמנה לטיול.

לדן דורון מסלאלום כפר מל"ל על האופניים.

ל-UMI על השברולט סילברדו.

ירון דרי ו-צוות סמר Bike.

מדובר בדור השלישי של ה-SAV כפי ש-ב.מ.וו אוהבת לכנות את רכבי הפנאי שלה – אשר על השקתו העולמית דיווחנו כאן.

דור שלישי של ב.מ.וו X5 מושק בישראל במחיר המתחיל מ-485 אלפי שקלים. צילום: ב.מ.וו

הדור השלישי ארוך יותר ב-3.0 ס"מ, רחב יותר ב-0.5 ס"מ ונמוך ב-0.14 ס"מ  – שינויים מינוריים לכל הדעות. תא המטען גדול יותר בכ-7% (ויכול להכיל שורת מושבים שלישית – כאופציה) אבל המשקל ירד (לא נמסר ביחס לאיזו גרסה) בכ-90 ק"ג.

היצע המנועים כולל חמישה מנועים ולראשונה מכיל גרסת בסיס חסכונית עם מנוע טורבו דיזל 2.0ל' עם 210 כ"ס וצריכת דלק של כ-17.0 ק"מ/ל'. זאת, בין השאר בשל וויתור כליל על מערכת ההנעה הכפולה. בנוסף יהיו דיזלים בנפח 3.0 ל' עם 258 ו-381 כ"ס כאשר התפוקה של האחרון מתקבלת בעזרת שלושה (!) מגדשי טורבו. בליין מנועי הבנזין נמצא 3.0ל' טורי עם 306 כ"ס וגם V8 כפול-מגדשים עם 450 כ"ס.

דור שלישי של ב.מ.וו X5 מושק בישראל במחיר המתחיל מ-485 אלפי שקלים. מסך מגע 10 אינטש מפעיל עתה את iDrive. צילום: ב.מ.וו

את ב.מ.וו 5X החדש תוכלו לראות באולמות התצוגה של ב.מ.וו החל מה-20 לנובמבר.

המחירים:

האם הטורבו חוזרת ובגדול? סובארו חשפה את אימפרזה WRX החדשה אשר מתבססת על הדור החדש של המשפחתית שכבר משווקת אצלנו. לדברי סובארו מסמלת ה-WRX החדשה צעד התפתחותי משמעותי מאד במשפחה של רפליקות ראלי אשר זכו למעמד תרבותי בעולם הרכב.

סובארו WRX חוזרת ב-2014. הטורבו חוזרת עם הרבה יותר כוח, טכנולוגיה ואיכות. המוצר נראה מבטיח, כמה הוא יעלה אצלנו? צילום: סובארו

• אם הייתה לך סובארו WRX לאן היית נוסע?

השלדה החדשה בעלת בסיס גלגלים ארוך יותר מקודמתה – 265 ס"מ – והיא גם רחבה מעט יותר. השלדה מקבלת חיזוק בצורת מערכת הנעה המשנה את זרימת מומנט הכוח כדי לחדד את ההתנהגות – בדומה לנהוג במשפחת "איבו" של מיצובישי.

על הפקת הכוח אחראי מנוע טורבו 2.0 ל' החדש. המנוע משתמש בזרקת דלק ישירה, תזמון שסתומים משתנה וטורבו עם נחיר משתנה כדי להפיק 268 כ"ס ו-36 קג"מ מ-2000 סל"ד. המנוע הוא אותו מנוע המשמש גם את סובארו פורסטר טורבו אשר נבחן אצלנו כשתוספת התפוקה מגיעה מגלי-זיזים חמים יותר, קפיצי שסתומים מחוזקים וכמובן מפת ניהול מנוע אחרת.

סובארו WRX חוזרת ב-2014. סביבת נהג מעודכנת ועם שלושה מסכי LCD. תיבה ידנית חדשה עם שישה הילוכים או לראשונה אוטומטית רציפה. צילום: סובארו

הורדת הכוח מתבצעת דרך תיבת הילוכים ידנית חדשה בת שישה הילוכים ועם משרעת יחסי העברה רחבה יותר מזו של תיבת ההילוכים הידנית של הדגם היוצא. כדי לעמוד בפרץ הכוח של המנוע החדש מחוזקים גלגלי השיניים של התיבת ומשולבים סינכרואים מקרבון להילוכים ראשון ושני.

אבל החדשות הגדולות הן אופציה לתיבת הילוכים אוטומטית/רציפה. לפי סובארו התיבה משלבת א נוחות השימוש והחסכון בדלק של CVT עם אפשרות לתפעול אגרסיבי באופן ידני וחלוקה לשמונה או שישה"יחסי העברה" תלוי בבחירה מפת הניהול על ידי הנהג. גרסאות אשר יצויידו ב-CVT יגיעו עם מערכת ניהול הביצועים של סובארו המאפשר לבחור בין שלושה מצבי נהיגה.

סובארו WRX חוזרת ב-2014. פנסי LED וקסנון, חישוקי גלגל חדשים הם רק חלק מהחידושים ב-WRX האוטומטית של מודל 2014. צילום: סובארו

מערכות ההנעה תהיינה שונות בין הגרסאות הידניות לאוטומטית. הידנית מקבלת דיפ' מרכזי עם נעילה ויסקוזית וחלוקת מומנט שווה. בקרת המשיכה היא אלקטרונית כמו גם בקרת היציבות. הגרסה האוטומטית מצויידת במערכת הנעה מתקדמת יותר עם נעילה מבוקרת מחשב של הדיפרנציאל המרכזי. כך מתחשבת המערכת בכיוון סיבוב ההגה, כוחות G, ומצב מצערת כדי להפיק את המיטב מהאחיזה שיש בקרקע/כביש.

סובארו WRX חוזרת ב-2014. פנסי LED וקסנון, חישוקי גלגל חדשים הם רק חלק מהחידושים ב-WRX האוטומטית של מודל 2014. צילום: סובארו

לצד כל זה ה-WRX תהיה מצויידת ומאובזרת יותר. פנסי LED, חישוקי 17 אינץ' חדשים, נגיעות של עור היכן שחשוב וחומרים רכים בממשקי הנהג והנוסעים. לא נפקד מקומה של מערכת מולטימדיה, לוח המחוונים הוא LCD המשתנה ומציג מידע מגוון כמו למשל לחץ גדישת הטורבו או מתי יש להסויף נוזל למגבים.

נצפה לראות את ה-WRX החדשה אצלנו במהלך 2014.

באילו מפות להצטייד? איך לקרא דרך במדבר? לנהוג בזהירות, להזהר מאבק ובעיקר ליהנות:

• מסלול טיול מדברי

• נעלי הרים במבצע

הידעת: אם תהפכו את המסך או את הדף ותסתכלו על שמו של כלי הרכב הזה של יונדאי, ix35, תראו שכתוב שם… כן, יש שם סימן קריאה בסוף. ובכן, יונדאי ix35 מגיע אלינו אחרי מתיחת פנים קלה, כארבע שנים לאחר חשיפתו בתערוכת פרנקפורט הגרמנית, ב-2009.

יונדאי iX35 מתעדכן. מתיחת פנים מעודנת, נורות LED, חישוקי גלגלים ומחירים חדשים. צילום: יונדאי

חיצונית, נדרשת ראייה חדה כדי לזהות את השינויים. העדכונים המרכזיים נמצאים ביחידות תאורה קדמיות חדשות שכוללות מעתה נורות LED וגם מיקוד טוב יותר לפנס הראשי. גם בפנסים האחוריים שולבו נוריות LED חסכוניות, אם כי כאן כבר מדובר בתוספת שמצורפת לדגמים שמעל לדגם הבסיס. הדגמים הללו זוכים לעדכון חיצוני נוסף בדמות גלגלי מגנזיום בקוטר 18 אינץ'.

יונדאי iX35 מתעדכן. איכות החומרים משופרת, ויש מולטימדיה, נווט ובלוטות' מקוריים. צילום: יונדאי

בתוך תא הנוסעים השינויים מהותיים יותר: אצל כלמוביל היבואן מבטיחים שכעת יונדאי ix35 איכותי יותר ברמת איכות החומרים ובידוד הרעשים. נוסף על כך, בתוך תא הנוסעים נוספה סדרה של אביזרים מקוריים ובהם מערכת מולטימדיה עם ניווט, מצלמת נסיעה לאחור וחיבוריות בלוטות', בקרת שיוט סטנדרטית ותאורת LED גם בתוך תא הנוסעים.

שינוי נוסף בדגם המעודכן של יונדאי ix35 הוא התאמת מנוע הבנזין 2.0 ליטר לתקן אירופי מתקדם יותר. המשמעות, על הנייר, היא הפחתה בכוח (מ-163 ל- 154 כ"ס) ושינויים קלים בצריכת הדלק (פחות חסכוני בעיר, יותר חסכוני מחוצה לה). מחברת כלמוביל נמסר ל"שטח" כי לצד הפחתה בעוצמת המנוע שופר גרף גמישות הכוח וכי פעולת המנוע המעודכן מעודנת וחלקה יותר.

יונדאי iX35 מתעדכן. פנסי LED מצאו דרכם גם לאחוריים – המחיר החל מ-151 אלפי שקלים. צילום: יונדאי

• מסלול טיול עם יונדאי iX35

מחירו של דגם הבסיס, יונדאי ix35 פריים (Prime) שכולל מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר והנעה קדמית, עומד על כ-151 אלף שקלים. הגרסה העליונה, יונדאי ix35 עלית (Elite), עם מנוע בנזין בנפח 2.4 ליטר והנעה לכל הגלגלים זכתה להוזלה קלה ובמקום כ-205 אלף שקלים, אחרי מתיחת הפנים היא עולה כ-200 אלף שקלים.

ישבתי על רגבי אדמה חומים וגדולים בלב עמק יזרעאל. האוויר החם מתערבל סביבי, מדגדג בחיזיון תעתועים את תלתלי הכותנה הלבנים בשדה לידי. מאחוריי חורשת אקליפטוסים מפטפטת ברחש עלים שמתחיל בכל יום בצהריים בדיוק באותה השעה כשהבריזה מגיעה סופסוף מהים ומרימה את המחנק מהשדות הרחבים. צב מים קצן מוציא חרטום מחודד וסקרן לשמע פיצפוצים לא מוכרים – אולי משהו חדש וטעים לאכול – הוא בטח חושב לעצמו. אבל מהארוחה הזו הוא לא ירצה לטעום. מלא הפה סגסוגת אלומיניום רותחת אינה מתכון לחיים ארוכים בביצה. הוא מבין זאת ומים נעלם במים העכורים של אחד הפלגים שמגיעים לבסוף לקישון. כאן, לא רחוק מזירת הניצחון של דבורה (הנביאה) וברק (הקצין), אשר שיקעו את מרכבות הברזל של סיסרא  – רמטכ"ל צבא חצור – בבוץ של העיימק. אבל מרכבת הברזל הזה היא סיפור אחר לגמרי.

מבחן רכב סובארו פורסטר טורבו. האם זה הקרוסאובר הכי טוב בישראל? בין רגבי עמק יזרעאל עם שילוב מדהים של רכב פנאי משפחתי ומכונת נהיגה מתגמלת. צילום: רוני נאק

• קטע ממסלול המבחן בעמק יזרעאל

• איך התמודד סובארו פורסטר מול טויוטה ראב-4, פורד קוגה, פולקסווגן טיגואן?

סובארו טורבו

צמד המילים הזה מגלם בתוכו הרבה מסורת ואדרנלין אצל מי שמכיר ואוהב מכוניות והוא תמיד מתקשר לעולמות של ביצועים ולא אחת אף מגדיר אותם. והפורסטר טורבו – הוותיק בז'אנר הקרוסאוברים – הוא אמת המידה בעניין. כבר פעמיים עימתנו את אחיו צנועי המפרט מול המיטב שיש לסגמנט להציע – ופעמיים הפורסטר האטמוספרי הביס אותם. והוא עשה זאת בשילוב של חלל פנים נדיב, צריכת דלק טובה, מתלים מדהימים ויכולת שטח הטובה ביותר בקבוצה. והפורסטר טורבו, ניצב חצי קומה מעל לקבוצה הזו. ולא רק במחיר הנושק ל-270 אלפי שקלים, אלא גם באיבזור והביצועים.

והאיבזור כולל מחשב דרך משוכלל עם עמודי מידע רבים ויכולת לנתח כמעט כל שלב בנהיגה, ריפודי עור מקוריים, גג שמש ענקי, חיישני תאורה וגשם, ועוד רשימה ארוכה של פריטים ייחודיים לדגם כמו כניסה ללא מפתח ודלת תא מטען חשמלית. בתחום הבטיחות המפרט זהה לכל הדגמים וכולל 7 כריות אוויר, עיגונים למושבי בטיחות, בקרת משיכה ויציבות וכל מה שצריך כדי לקבל 5 כוכבי בטיחות.

מבחן רכב סובארו פורסטר טורבו. כיול המתלים, השלדה והבלמים שונה ומהודק יותר מהגרסאות האחרות. צילום: סובארו

ההבדל החיצוני הוא בפגושים, חישוקי הגלגלים בקוטר 18 וניצנוץ מהפנט של פנסי קסנון. אבל כל הטוב הזה נדחק לשוליים כשמגיעים לקרביים. תחת מכסה המנוע תגלו מנוע טורבו חדש – בתצורת בוקסר כמובן. כבר לא 2.5 ל' בעייתי אלא בנפח 2.0 ל' עם הזרקת דלק ישירה ומגדש טורבו חכם. התפוקה עומדת על 240 כ"ס ו-37 קג"מ. תיבת הילוכים רציפה מעבירה את הכוח להנעה כפולה-קבועה במיטב המסורת של סובארו ואין יחס העברה קצר (הכוונה היא ל-LOW). החידוש בדור הזה של הפורסטר הוא מתג X-מוד המודיע למערכת ההנעה כי הפורסטר נמצא בשטח וזה מצידו מעלה את הכוננות של כל מה שקשור לאחיזה והגבלת החלקה לרמה היסטרית למדי. אין טיפונת סיחרור והפורסטר מטפס כמו חרדון בכל מעט טכני ככל שיתירו לו זוויות המרכב. הגבלת המהירות במורד מופעלת אוטומטית וזו חוסכת לך לחיצות מיותרות ומסוכנות במורד דרדרת חלקלק ובוגדני.

מבחן רכב סובארו פורסטר טורבו. איכות החומרים שופרה מאד ביחס לדור היוצא. תנוחה הנהיגה גבוהה והראות החוצה מצויינת. צילום: סובארו

מהצד השני של הטורבו יש מתגי S  קטנים וחסרי יומרות על גלגל ההגה לצד מיתוג אנונימי של בקרת השיוט, והשמע. לחיצה על אחד מאלו יעלה את הטמפרמנט לרמה פסיכית ממש. הפורסטר יהפוך אותו מקרוסאובר משפחתי מנומס, לבועל כבישים, מיישר פיתולים ומעליב גרמניות באופן המוכר רק לחובבי רפליקות הראלי של פעם. תיבת ההילוכים הרציפה מתחלקת מחשבית ל-שמונה יחסי העברה, אפשר לדלג ביניהם גם עם משוטים בגב גלגל ההגה, והמנוע ימשיך לדחוס, ולדחוף ולמשוך למחוזות שיגרמו לכל "soccer mom" לבעתה – אם רק תלחץ על המתג ההוא כמובן. נהג ש"יודע את העבודה" יתוגמל עם הקרוסאובר הדינאמי ביותר שיש – אם בביצועים או התנהגות כביש (כ-7 ש' ל-100 קמ"ש).

מהצד השימושי יותר של המטבע, מנצל הפורסטר היטב את בסיס הגלגלים הארוך יותר של השלדה החדשה. אמנם 264 ס"מ זה לא מאד ארוך (בהשוואה ליונדאי i35 ולטויטה קורולה החדשה בסיסי גלגלים של 270 ס"מ) אבל בזכות התקרה הגבוהה ותכנון טוב של חלל הפנים מתקבל מושב אחורי מרווח מאוד, עם אפשרות לכוון את זווית המשענת וכן תא מטען ענקי בנפח 488ל'.

פורסטר ההדגמה צויד במולטימדיה מקומית אשר שולבה באינטגרציה טובה מאוד לתוך פתחי הדאבל DIN בדשבורד. חוצמזה יש גם מצלמת רוורס מקורית, בלוטות' מקורי ועוד. צריכת דלק היא תמיד נקודה בעייתית במנועי טורבו – בוודאי כשהם מגיעים בחבילה שרירית כזו. בפורסטר טורבו זה מטופל על ידי מפות ניהול המנוע השונות. כך שאם תנהגו לפי המספרים שעל השלטים תגיעו לצריכת דלק ממוצעת של 10 ואפילו 11 ק"מ לליטר. במצב הכי מחודד – כשכל הרסנים הותרו – גם 4 ק"מ לליטר הם מציאותיים.

מבחן רכב סובארו פורסטר. מתג X-מוד, הופך את זולל האספלט לחרדון סלעים יעיל מאד. במקביל מפעיל אוטומטית את הגבלת המהירות במורד. צילום: רוני נאק

לעזוב את העמק

טסתי בשבילי העמק, נהנה ממידיות הכוח, האחיזה בקרקע ותגובות השלדה המחודדות. עזבתי אותו לטובת קטע טכני, דרדרתי ומדורג באיזור עמק השלום מעל לקיבוץ הזורע – וזה, מניף חישוקי 18 לאוויר, מרים רגל, וממשיך באדישות בכיוון. נגמרו המדרגות, התחיל הכביש והקצב עולה, ועולה ועולה, מפיק אנחות מאמץ מהצמיגים הרחבים, והנאה ממני. איזה כיף היו פעם המכוניות של סובארו והנה אחת בה ה-DNA ההוא לא עומעם על ידי הפוליטיקלי קורקט.

מבחן רכב סובארו פורסטר טורבו. ככל שתפחת האחיזה כך יעלה ויפרח הפורסטר טורבו. צילום: סובארו

פורסטר טורבו ניצב מעט מעל לסגמנט הקרוסאוברים העממיים לאלו הפרימיום המתחילים מכ-300 אלפי שקלים. יש בו את האיכות הכוללת והאיבזור של מותג פרימיום עם יכולת דינאמית מרשימה מאד ובעיקר משרעת יכולת רחבה מאד – אולי הכי רחבה שאני מכיר מחוץ להקשר של מתלי אוויר וטריין ריספונס. לרוב איני נוטה לצאת בהצהרות שכאלו – לא כך הפעם – מכיוון שלטעמי זהו הקרוסאובר הכי טוב בישראל. ונכון הוא יקר אבל נורא כיפי.

כשהיצרנים היפנים מעוניינים להתפרע בעיצובי רכב חריגים ושונים מהמקובל ביבשות המערב, הם מתפרעים ולוקחים את התוצאות לבמות תערוכת הרכב הבינלאומית של טוקיו, יפן. מיצובישי אינו שונה בעניין הזה ולצד מגוון גדול של כלי רכב, הוא מביא לתערוכה שלושה רכבי פנאי, בשלושה גדלים וטעמים שונים – אם כי שלושתם מונעים כך או אחרת במערכת הנעה היברידית. כל השלושה עתידניים למראה, אבל שלושתם גם אמורים לרמוז באופן די ברור על כיוונים בעיצוב כלי רכב קונקרטיים לגמרי.

מיצובישי בתערוכת טוקיו. התמקדות בערכי הליבה של מיצובישי וקו חדש של מוצרים מלהיבים. צילום: מיצובישי

מיצובישי GC-PHEV. פג'רו הבא?

בין שחלפו 7 שנים מאז שהושק הדור הנוכחי של מיצובישי פג'רו ובין אם נכונה הטענה שהדור הנוכחי הוא רק מתיחת פנים מקיפה לדור הקודם, שהוצג עוד באלף הקודם (1999), אזי רכב השטח הגדול והפופולארי כבר עומד לפני החלפה. רכב הקונספט הגדול, מיצובישי GC-PHEV עשוי בהחלט לרמוז על הדור החדש שבדרך.

מיצובישי בתערוכת טוקיו. אחרי שבע שנים האם כך ייראה פאג'רו חדש? צילום: מיצובישי

האותיות הרבות בשמו הן ראשי התיבות הבאות: Grand Cruiser – Plug-in Hybrid Electric Vehicle, או בתרגום חופשי לעברית: כלי רכב לצליחת מרחבים בטכנולוגיה היברידית נטענת. במקרה של ה-GC, מנוע חשמלי חזק אמור להניע את הגלגלים האחוריים ומנוע בנזין V6 בנפח 3.0 ליטר מניע את הקדמיים. שני המנועים יפעלו במקביל, אולם מנוע הבנזין מיועד גם לתחזק את המנוע החשמלי, והכל כדי להפחית צריכה וזיהום.

מיצובישי XR-PHEV. ה-ASX הבא?

אנחנו, בישראל, לא ממש מכירים את מיצובישי ASX, שנקרא גם RVR או פג'רו ספורט, אבל כלי הרכב הזה בכל זאת חשוב עבורנו. מיצובישי ASX הוא, במידה רבה, המתחרה מבית היצרן היפני לכלי רכב כמו שברולט טראקס או סקודה ייטי. במחצית השנייה של 2014 הוא אף צפוי להגיע לישראל. רכב הקונספט, מיצובישי XR-PHEV מרמז, ככל הנראה, על הכיוון של מחליף מיצובישי ASX.

מיצובישי XR-PHEV. האם זה המבשר של רכב פנאי קומפקטי אשר יחליף את ה-ASX? האם הוא יגיע גם לישראל? צילום: מיצובישי

מטבע הדברים, הגם שמיצובישי XR-PHEV הוא כלי רכב היברידי נטען, כאן מנוע הבנזין קטן משמעותית. זהו מנוע טורבו בנזין בנפח 1.1 ליטר בלבד, עם הזרקת בנזין ישירה. המנוע הזה מצורף למנוע חשמלי ולסוללה גדולה ונראה שהיצרן היפני מאותת כאן על מערכת היברידית נטענת שתוצע עם מגוון גדול של כלי רכב זולים משמעותית מהמקובל כיום.

מיצובישי AR. מיקרו-קרוסאובר

רכב הקונספט הקטן מהשלושה נקרא AR, ראשי תיבות של "Active Runabout", והוא אינו כולל מערכת הנעה היברידית כלל. ובכל זאת, הנקודה המעניינת במערכת ההנעה שלו נמצאת באותו מנוע טורבו-בנזין הזרקה ישירה בנפח של 1.1 ליטר בלבד. המנוע הזה מוצב בכלי הרכב הזה והוא מיועד להתחרות במנועי הטורבו האירופים הקטנים שמחליפים מנועים גדולים ומספקים צריכת דלק וזיהום אוויר מופחתים.

מיצובישי AR. רכב פנאי קומפקטי (על בסיס פלטפורמה סגמנט B) לתחרות מול ניסאן ג'וק ודומיו – מוצר מאד רלוונטי צילום: מיצובישי

נוסף על מערכת ההנעה, מיצובישי AR רומז על התוכנית של היצרן היפני להתחרות בסגמנט העתידי של הקרוסאוברים המיקרוניים, שאליהם צפויים להיכנס פולקסוואגן, סקודה, סיאט ואחרים.

טסנו על האוטוסטרדה מסופיה ל-טֶטֶבן ב-160 קמ"ש, עוקפים משאיות איטיות ואוטובוסים מפויחים להחריד. בעודנו מתענגים מהנוף המוטורי הבזיק במראתנו האחורית עב"מ שחור, חלף על פנינו ונעלם בעיקול הדרך; אחרי המרצדס 600 שעט ב.מ.וו 750il (שחור גם הוא וחלונותיו מואפלים, כמובן), בקרוב ל-250 קמ"ש. כל אותו זמן טרטרו לידנו לאדות קשישות, משאיות עמוסות נטו על צידן, ג'יפי WAZ קרטעו בצבעי הסוואה. ב'שוּל' הימני הופיעה פתאום עגלת עץ של צוענים, רתומה לחמור… או קיי, הבנו. זה 'כאילו-אוטוסטרדה' אבל זו בעצם מלחמת תרבות ומעמדות, קריסת הקומוניזם, כל מה שאינו קשור לתרבות מוטורית. כי לכן הרפינו מדוושת הגז, התרווחנו במושבינו וניסינו להשתלב במרחב הבלקני.

קלאסיקה סובייטית בבלקן. מכוניות כמו ה-ב.מ.וו סדרה 7 הזו – נהוגות בידי מאפיונרים ואוליגרכים יוצרות קיטוב צורם מול ערב רב של רכבי שטח סוביטיים עתיקים. צילום: ב.מ.וו

רכבי האספנות של מחוז Teteven

ההצגה האמיתית התחילה כאשר ירדנו אל הכבישים הכפריים של הרי רודופ הירוקים. המרצדסים השחורים נעלמו מהנוף, מוחלפים על ידי ריינג'-רוברים ו-G-Wagon, ככל הנראה בהשפעת ראלי בלקן-ברסלאו אליו נסענו. אבל שכיות החמדה האמתיות היו מונחות בצידי הדרכים, טרטרו על הכבישים והגיחו מהיערות העבותים. ערב רב של רכבי שטח מיושנים ומתוקים למראה, חלקם במצב קטטוני לחלוטין – רקובים, משתעלים, מפוייחים, אבל נוסעים, ונוסעים, ונוסעים… הרשים אותנו GAZ-69 ירוק, שנסע על הכביש בהילוך אחורי; יכולנו לחשוב שהוא מחפש חנייה אבל לאחר שראינו אותו פעמיים באותה תנוחה, לא היה מנוס מהמסקנה ש'רוורס' הוא ההילוך האחרון שעדיין תיפקד בתיבה האומללה, קרוב לוודאי משנות ה-50 המאוחרות של המאה שעברה.

קלאסיקה סובייטית בבלקן. גאז 69 עתיק – עם דפנות וגג מאולתרים, פנסי העפלה ורק הילוך יחיד – אחורי – אשר שרד. צילום: רמי גלבוע

בתור רכב בן כמעט 60 שנה, היה ה-69 חינני למדי – את הברזנט הצבאי החליפה קונסטרוקציה של מוטות במבוק ולוחות פלסטיים גמישים, פנסי האפלה מושחרים רק המתינו לתקיפת מטוסי הצי השישי. על המראה החיצונית הותקנו זרקור ציידים וזָמבוּרה להתראה על הגעת הנהג שהיה כנראה קצין, על פי הדרגות שקישטו את כתפיו. המרכב הירוק כבר ראה ימים טובים יותר, ההילוכים הקדמיים לא תפקדו, אבל אתם יודעים מה? ה-GAZ הזה עוד ימשיך לנסוע, לאחר שכל הלימוזינות המודרניות ישבקו חיים… חובבי הקולנוע שביניכם יזהו את ה-69 כרכב אותו נהג דר' ספאלקן בסרט המופת 'אינדיאנה ג'ונס בממלכת גולגולת הבדולח'.

גאז 69 יוצר במפעלים שונים ברוסיה וברומניה בין השנים 1953-1975, תחת שמות המותג GAZ, WAZ ו-ARO. למרכב הבסיסי 2 דלתות, רכב פיקוד בעל ארבע דלתות כונהGAZ-69A .

קלאסיקה סובייטית בבלקן. UAZ245 "ככר לחם" אם בזכות הצורה שלו, הלחם שהוא מביא, או הנקניקים שנוסעים בו… צילום: רמי גלבוע

UAZ-452 (המוכר בקולחוז בכינוי החיבה 'כיכר לחם',Буханка )

הבוס של חברת הקייטרינג שסיפקה את מזוננו (העלוב למדי, אציין בצער) נסע בלנד קרוזר 200 חדש, אבל הטבחים נהגו ב- UAZ-452בעל ארשת פנים עגמומית משהו. הרכב הבולבוסי נולד ב-1965, והוא יוצר במבחר גרסאות מרכב – וואן סגור, טנדר חד-קבינה, דאבל-קבינה עם ארגז עץ, אמבולנס להובלת 4 אלונקות (להערכתי, עם מתלי הבטון שלו, עד שהגיע לבית החולים כבר היו נותרים בו 2 פצועים ו-2 גופות שמתו מהטלטולים!), טרקטור חקלאי, רכב 6X6 ארקטי בעל שלושה סרנים, והגרסה בה הייתי בוחר ללא ספק – קונוורטיבל פתוח, המאפשר לנהג להתמזג עם הקור הסיבירי…

הערת המערכת: רק אל תתנו למראה המשובב, להוליך אתכם שולל – בניגוד לעיצובם הנוסטלגי והמתוק, כלים סובייטים אלה מתנהגים באופן מחריד; למרות הנעת 4X4, הילוך כוח ומרווח גחון טוב, אלו נבלות סרוחות נטולות מנוע, נוחות או אחיזה ממשית, בתנאים החורגים משביל בוצי או מושלג. חמוד ומדליק להתבונן בהם מבחוץ אבל לנהוג בהם? ישמרו אתכם האל הטוב וסטאלין המיטיב!

קלאסיקה סובייטית בבלקן. מכיר "קאלצ'ניקוב"? אז הנה – שני צמיגי שטח אחוריים, 350 סמ"ק שתי פעימות והרבה כשרון רכיבה. צילום: רמי גלבוע

ולסיום, סיבוב על שני גלגלים!

הרוח הקפואה טיאטאה את פסגת הר Vasilov, 1600 מטרים מעל פני הים. עמדנו וצפינו בראלי ברסלאו עם קבוצת בולגרים עליזים שמינגלו קבב ריחני, ומזגו לנו משקאות אלכוהוליים מייצור עצמי. מתא המטען של 'לאדה ניבה' מתפוררת הגיחו נקניקים, גבינות בואשות ולחם לבן, הכל בחיוך מקבל פנים.

אחד המקומיים הגיע אל הפסגה עם אופנועIzh Jupiter  כחול, בן ארבעים שנה לפחות. ה-IZH המקסים היה חמוש במנוע 2-בוכנות 350 סמ"ק, וההתאמה היחידה שנעשתה לטובת רכיבת השטח הייתה, זוג צמיגי מוטוקרוס קרביים. ראיתי את הבנאדם רוכב בשביל המשובש – ה-IZH כבד ומגושם, נראה כאילו המתלים בכלל לא קיימים. הרוכב נעמד על הרגליות, נתן בגז וחתך 'דוּך' דרך הדשא, לכיוון העיירה שלמטה. תשמחו בוודאי לדעת שה-IZH מיוצר במפעלי "קלאצ'ניקוב", שאת מוצריהם האחרים אנו מכירים היטב. האופנוע נמכר בזמנו בבריטניה תחת השמותCossack, Neval  או Kalasnikov.

הר חורשן והאיזור שסביבו הוא פחות-או-יותר ברירת המחדל של חובבי העבירות בצפון. אבל האיזור שסביבו מקסים בהמון צורות אחרות מלבד ניגוח סלעים בפגושי פלסטיק. מסלול הטיול יקח אותנו בשבילים קלים לנסיעה – אנחנו עברנו את כולו עם יונדאי iX35 עם הנעה קדמי בלבד ללא אתגרים כלל. חשוב לציין כי נצמדנו רק לשבילים הקיימים בשטח ואלו המסומנים בסימון שבילים מסודר.

נקודת ההתחלה היא פארק אלונה ו"מי קדם". נקבת מים רומית אשר לכדה את מי מעיינות האיזור והוליכה אותם ברצף של נקבות חצובות ואקווה-דוקטים לעיר קיסריה. היום אפשר לטייל בנקבה – לקבל הדרכה ורקע היסטורי מרתק ובעיקר לצנן את הרגליים לפני המסע. מחיר הכניסה זול למדי והביקור יתן לילדים הרבה מצב רוח לקראת המסע הרכוב.

סעו כ-200 מטרים לכיוון המושב עמיקם ותמצאו סימון שבילים שחור אשר מצביע על שביל רחב המטפס בתוך גיא מוריק. פנו בו שמאלה למעלה מתון אשר יעלה אתם מערוצו הזורם של נחל תנינים למצפור סינדיאנה. השביל מהודק וקל למעבר – חריצי מים ושיחי רותם מאתגרים את דיוק ההיגוי של נהג היונדאי אבל לא הרבה יותר מזה.

הצג את alonataninim במפה גדולה יותר

זה הזמן לפתוח את החלונות ולשאוף מלא הריאות אוויר עשיר בריחות פריחה ובריח הנוכח של שיחי האזוב (זעתר). מצפור סינדיאנה – מסמן את המקום של שני כפרים שעמדו בעבר במקום: סינדיאנה וסברין.

נמשיך ישר עם השביל השחור עד שנחצה מנע בקר, ונסובב עץ אלון גדול לצומת שבילים. נפנה ימינה לכיוון בת שלמה על שביל מסומן באדום. הדרך מובילה אותנו בין הגבעות ומטעי זיתים קטנים עד לנקודה שבה הסימון האדום פונה ימינה לדרך מכוסה צמחיה (זהירות משריטות בצבע!) והישר ממשיך בצבע שחור. נמשיך עם הסימון השחור אשר יעזור לנו לחצות את הרכס ויפתח בפנינו את הנוף מערבה. בתחילה לארובות של תחנת הכוח רבין ובהמשך לזכרון יעקב ולצומת של מאיר שפיה וזכרון יעקב.

נמשיך עם הסימון השחור למנוחה תחת עץ המזבח. אלון ענקי ויפיפה שתחתיו סלע שטוח גדול. זה המיקום המושלם לפיקניק, קפה, בישול קטן ומשחקי כדור. לא צריך להיות גשש מיומן כדי לראות את סינגל האופניים אשר עובר במקום – אבל זה כבר נושא לכתבה נוספת.

מהעץ האדיב נמשיך על השביל עד שנפגוש שוב בסימון האדום. נמשיך עימו ישר ונסובב את ההרים מערבה. נרד למוצא הפארק ומיד אחרי מנע בקר נפנה ימינה על שביל ללא סימון שבילים. נמשיך עם הדרך הזו – לרגלי הגבעות – ימינה/מזרחה כשמולנו עולה בשמשה הקדמית צלליתו הגדולה של הר חורשן. אחרי כשלושה ק"מ נפגוש שוב את הסימון האדום ומולנו בתי הישוב בת שלמה.

אחרי שנסענו בין גבעה למטע נגיע שוב לפיצול שבילים חשוב. נפנה שמאלה עם הסימון הכחול אשר מסובב את שבילי העבירות הקשים ומתחבר לאפיק הנפלא של נחל דליה. חלקים מהדרך הזו מסולעים ויש לעבור אותם בזהירות ויש קטעים של שלוליות ארוכות אותן יש לחצות בזהירות.

נגיע למזרח ההר ונרד לעמק קטן בו זורם הנחל ועצי ברוש תמירים ניצבים בו בבדידות מזהרת. נמשיך על השביל עד למפגש שבילים ממש מול כביש 6 ונפנה ימינה/דרומה במקביל לכביש 6 ועל ציר המוביל המים הארצי. נסע דרומה עד למפגש עם נחל תנינים. לא נחצה אותו אלא נפנה תחת הגשר של כביש 6 ומייד ימינה במעבר הגבוה. נסע עוד כ-500 מטרים עד לכניסה לפארק ביוספרי רמת מנשה. כאן נעבור לתא שטח אחר, רחב ידיים ומוריק. נטפס בשביל הרחב לעבר גלעד וכשנגיע לבריכת מים עגולה נרד שמאלה-חזק לערוץ של נחל תנינים. בנחל נתחבר לשביל שמקביל לערוץ הזורם ונלווה אותו. הסיום מגיע מול מה שמכונה מפלי מאגר נחל רז. בימי הטיול הם כבר יבשו אבל מעליהם מאגר מים מקסים וסביבו אלונים נהדרים.

נסיים את פרק השטח עם הכביש הקטן שתחת הישוב גלעד (אבן יצחק). במוצא הכביש תמצאו פיתה דרוזית להשיב בה את נפשכם. ומולנו הגבעות המבשרות את מסלול הטיול הבא. נצא חזרה לכביש הראשי עם פניה שמאלה ונסע ישר כל הזמן עד שנגיע למחלף אליקים.

אני זוכר היטב את מבחן הרכב של הדור הראשון של המיצובישי אאוטלנדר. דברים רבים קרו באותו היום: יצאנו לדרך עם שלושה רכבי שטח למבחן השוואתי ויחד עם האאוטלנדר היה גם סובארו פורסטר והונדה CR-V וזה פחות או יותר סיכם את ההיצע שהיה לפני יותר מעשור בסגמנט ההוא. אני גם זוכר שהיה יום גשום במיוחד וכי נחלצנו בעור שינינו משבר ענן אשר שטף את איזור הר חריף עד צומת הרוחות והפך את המסע לרצף של צליחות דרמטיות של ערוצי נחל שוצפים. אבל מה שאני הכי זוכר זה מנחת עפר רחב ידיים (לרגלי הדיונה הגדולה מי שמכיר) אשר הפך לעיסת מרגרינה חלקלקה תוך דקות מתחילת הגשם ואנו מיצינו את מה שהיה למערכות ההנעה אז לתת – וזה היה כיף אמיתי כמו גם חוויה לימודית. והאאוטלנדר של אז התאפיין בסביבת נהג דלה למדי אבל התברך במערכת הנעה מעולה אשר שורשיה במשפחת הלאנסר איוו.

• רוצה לנהוג בעצמך במיצובישי אאוטלנדר החדש?

• ומה עם יונדאי סנטה פה החדש?

מיצובישי אאוטלנדר 2013

והיום יש את זה. מה שהוגדר בהצגה לעיתונאים כתחליף אפשרי ולגיטימי לגרנדיס (מינוואן כן?!), התייצב לנסיעת מבחן חמוש בשבעה מושבים, מרכב ופנים חדשים, הנעה קדמית בלבד ותג מחיר של 170 אלף שקלים. זו הגרסה האמצעית של הדגם אשר טווח המחירים שלו מתפרש מ-145 אלפים לגרסה בסיסית וידנית ועד 245 אלפים לגרסת דיזל, כפולת הנעה. גרסת בנזין הנעה כפולה מחירה יחל ב-190 אלפי שקלים.

אם חשבתם למצוא גרסה משודרגת של האאוטלנדר היוצא – תתאכזבו. הדגם עבר מטמורפוזה מהותית אפילו שהפלטפורמה ובסיס הגלגלים לא השתנו. ובכל זאת עם בסיס גלגלים של 267 ס"מ ומפשקים של 154 ס"מ, יש הרבה מקום לעבוד. המרכב קיבל את המראה המותגי החדש של היצרן – אשר נוטש את המראה האגרסיבי לטובת מסר סביבתי וירקרק יותר. הצללית נעדרת כל תחכום או קימורים מבליטי שרירים (כי היום שרירים זה פאסה) אלא משדרת יעילות ותכליתיות. הירכתיים נמשכים לאחור ורבועים וכל מהותם הוא לפנות את החלל הפנימי למושבים האחוריים. הישבן של האאוטלנדר גם הוא רבוע וממשיך את קו המתניים האורכי אשר נמשך מהפגוש דרך הדלתות והזנב. רכב המבחן (ברמת גימור INSTYLE) הגיע בצבע נחושת בוהק חישוקי סגסוגת 16 אינץ' ועליהם צמיגים שמנמנים בחתך 70. מעניין לגלות כי האורך הכללי התכווץ ב-ס"מ יחיד בעוד שיתר הממדים נותרו זהים (180 רוחב ו-168 לגובה). מרווח הגחון נותר 21.5 ס"מ, וזוויות המרכב הן עתה 22.5 מעלות בכל צד – שיפור של כחצי מעלה ביחס לאאוטלנדר היוצא.

חלל הפנים גם הוא שונה מהותית ממה שהכרנו. הארכיטקטורה שלו משקפת את המרכב וגם היא על הצד הרבוע של סרגל ה-T. אני חייב להודות שאהבתי יותר את המראה שבאאוטלנדר היוצא. מצידו השני של המטבע איכות החומרים, והיצע הגוונים הרבה יותר טוב הפעם. נראה שאפילו משקל המיתוג מעט השתנה ומעביר לנהג המתממשק תחושת איכות טובה יותר.

שורת המושבים השניה זחה על מסילה כדי להתאים לנוסעים ארוכי רגליים. וללא גג שמש (בתוספת תשלום) יש מספיק גובה לתקרה גם לנוסעים תמירים. המושב הזח גם יפנה מקום לרגליים בשורה השלישית וזו תיהיה מסוגלת – אחרי השתחלות קלה – להכיל נוסעים בוגרים לנסיעה קצרה. השורה השלישית מתקפלת לרצפת תא המטען ליצור משטח אחיד, השורה המרכזית יודעת לשכב לגמרי לפנים לשטח לחלוטין את חלל המטען.

בתחום ההנעה תמצאו בחזית מנוע 2.0ל' מהדור האחרון עם תזמון שסתומים משתנה ו"חכם" לפי מיצובישי. כך או אחרת הוא מפיק 150 כ"ס ו-19.9 קג"מ ואמור להיות חסכוני במיוחד. הכוח יורד לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים רציפה. הציון הירוק עומד על 4 נמוך וצריכת הדלק המוצהרת אופטימית עם כמעט 18 ק"מ לליטר ן-150 גק"מ. Start&stop תקני בכל הגרסאות.

תחום הבטיחות החשוב לא הוזנח כמובן. מיצובישי אאוטלנדר החדש מתהדר ב-7 כריות אוויר, בקרת יציבות ומשיכה, חמישה כוכבי בטיחות (עם ציוני משנה גבוהים למדי), עיגונים למושבי בטיחות לילדים, חווי חגורות בטיחות ועוד.

כל זה עומד בבסיס תפיסת clear tec. זה הכינוי של מיצובישי לניסיון להפחית פליטה וצריכת דלק באמצעות משקל עצמי נמוך יותר (פחות 100 ק"ג ביחס לדור היוצא), מערכות הנעה מתקדמות, מקדם גרר אירודינאמי נמוך, AS&G לדימום מנוע בעצירות קצרות ומצב ECO המשנה את מפות ניהול המנוע ות"ה לאופטימיזציה של צריכת הדלק. אה, ויש ציור של עץ ירוק וחביב המראה לך דרך פאר העלים שלו עד כמה אתה "ירוק".

נהיגה

מיצובישי אאוטלנדר הקודם היה מפתיע מאד. מצד אחד לא הבריק בתחום של נוחות הנסיעה וה-NVH (אותו בידוד רעשי דרך) אבל היה מספק מאוד דווקא במקום שלא היית מצפה לו מ-SUV קומפקטי – בכבישים מפותלים. הפעם, בדור החדש של מיצובישי אאוטלנדר, התהפכו היוצרות. וזה לא רק בגלל כיול מתלים רך מאוד, אלא זה ב"זכות" מערכת היגוי חשמלית חדשה אשר תיגבורה המשתנה (תלוי מיקום ומהירות) עמום ולא מדוייק. בעיר האאוטלנדר יהיה נעים מאד בזכות יכולת לטפל יפה בכבישים שבורים ומהמורות. מעט מהקרדיט לזה מגיע לצמיגים בעלי החתך הגבוה – 70. מצד שני בידוד הרעשים לא מושלם, וכשהתיבה הרציפה במצב של תאוצה הסל"ד המנוע גבוה – ופעולתו נוכחת. אותו היגוי חשמלי דווקא עובד בעיר מצויין עם משקל מינימאלי, קוטר סיבוב טוב. ההיגוי נתמך על ידי שדה ראיה נהדר לכל כיוון ותנוחת ישיבה מצוינת.

מחוץ לעיר ישייט מיצובישי אאוטלנדר החדש בקצב טוב ובסל"ד נמוך. במצב ECO מורגש מאד השינוי כירידת סל"ד נוספת ומה שנדמה לי כהפחתת כוח מנוע. אם תשכחו שאתם ב-ECO האאוטלנדר ירגיש לכם פתאום כאילו הוא נרדם. בשיוט ביניעירוני ההגה מתקשח עם המהירות, אפשר לדלג בין הילוכים עם המשוטים הנוחים שאחרי גלגל ההגה, וליהנות מאיכות הצליל של מערכת השמע. זוכרים את המערכת של רוקפורד שהייתה במיצוביש אאוטלנדר הקודם? אז היא איננה.

צריכת הדלק במהלך המבחן הזה עמדה על 8 ק"מ'/לי בעיר וכ-13 ק"מ/ל' מחוץ לעיר. במבחן רכב אחר – ואגרסיבי יותר – הציג מיצובישי אאוטלנדר החדש צריכת דלק ממוצעת של 11 ק"מ לליטר.

מיצובישי בשטח

הרבה שטח אי אפשר לעשות עם רכב פנאי בעל הנעה קדמית בלבד. ובכל זאת יש זוויות מרכב טובות וגם מרווח גחון המאפשר גיחות זהירות לשבילי שדות מוריקים. כאן תהנו מהנוחות שמספקים המתלים הרכים ומהשקט של מנוע בנזין חרישי. כל מה שצריך לטיול משפחות רגוע. מצד שני כל מכשול, ולו הפעוט ביותר עשוי לתקוע אתכם – לכן הייתי ממליץ לחשוב היטב לפני הירידה ממצע מפולס. בטוחני כי גרסת ההנעה הכפולה יכולה להוסיף רבות לאפשרויות הניצול של הרכב הזה בקונטקסט המשפחתי – ואם כבר, לא היינו מוותרים על ההנעה הכפולה בתוספת של 20K שקלים.

סיכום

לא בכדי הכילה המצגת של היבואן טבלאות השוואת  מתחרים הכוללות גם מיניוואנים. מיצובישי אאוטלנדר החדש מגיע לעשות "תנועת מלקחיים" עבור מיצובישי. מצד אחד לעלות לרכבת לסגמנט רכבי הפנאי המאיצה במהירות, ומצד שני לתת פתרון למכירות המתדלדלות של מינוואנים. ועל הסקאלה בין שני אלו, מיצובישי אאוטלנדר החדש, (במפרט של רכב המבחן) נוטה יותר לצד מובילי הנוסעים.

זה היה בוקר חורפי ושטוף שמש – והרגשתי כאילו ברחתי מבית הספר. אישתי נדדה לה בפקקים למשרד שבעיר, הבנות כבר במסגרות שלהן, ואני מעמיס את הטנדר באופניים, תיק רכיבה ומעט צידה לנסיעה הקצרה לאלון הגליל. התחושה הזו רק הלכה והתחזקה כשיצאתי צפונה ממחלף רבין על כביש החוף והנתיב מולי – זה שנוסע דרומה – נראה יותר כמגרש חנייה עצום ורצוף, בשרשרת בלתי נגמרת שמתחילה להתדלדל רק באיזור חדרה.

זה הבוקר הפותח במסע בן שלושה ימים, מסע שבו אני ארכב בכל יום סינגל בעל משמעות בניסיון לצייר לכם תמונה עדכנית של זירת אופני ההרים הישראלית. סצינה אשר סוחפת אליה אלפי רוכבים הנודדים מדי שבוע לשבילים ודרכים הנפתחים – כך נראה – בכל חבל ארץ. ובעיניי כל מה שמוציא את האנשים מהבתים לשטח – מבורך.

שלושה סינגלים בשלושה ימים. אקורד הפתיחה עם פולקסווגן אמארוק במרכז השטח אלון הגליל. צילום: רוני נאק

קומפלקס אלון הגליל

היעד הראשון הוא אלון הגליל, או ליתר דיוק "מרכז השטח אלון הגליל". מקום אשר הפך מאז הקמתו בשנת 2002 לטבור של פעילות נמרצת מאד לרוכבי הרים מהסביבה וכאלו – כמוני – אשר נודדים אליו על רכבם. סינגל אלון הגליל נפרץ על ידי תושבי הישוב הסמוך לפני כעשור וחצי, אבל זכה לחותמת ההכשר מקק"ל רק אחרי זמן מה. אבל מאותו רגע שקק"ל נרתמה למיזם (בהבנה שמטיילים בשטחה נותנים לגיטימציה על הבעלות של הקרקעות – בעיקר כנגד יזמים, מפתחים ומשתלטים לסוגיהם) העסק קיבל קנה מידה אחר לגמרי. במובנים רבים סינגל אלון הגליל הוא הסבא רבה של הסינגלים המסודרים בישראל ואותו רכבתי – 22 קילומטרים שהם חיבור של שלושה מסלולי-משנה – אשר מתחילים בקטע מהיר בחורש אלונים מקסים, ממשיך זורם ומעט טכני, ואז נושק לנחל ציפורי ופונה בחדות לגבעות עגלגלות שאותן מסתיר יער אורנים יפה. השביל שופץ לאחרונה, הוא מטופח מאד ותמצאו בו פינות מנוחה מסודרות, מעיינות (עין רימונים) לאורכו, ואף בוסתנים שאפשר לטעום את פירותיהם. המסלול יסתיים אחרי כשעתיים של רכיבה נינוחה ולא מאד טכנית או פיזית – הנוף בעונה הזו של השנה (חורף) מקסים ובחלקו נראה כלא ישראלי בעליל.

View סינגל אלון הגליל in a larger map

לאחרונה קיבל האיזור את הכינוי "קומפלקס" ולא במקרה. שכן נפתחו סינגלים נוספים המשיקים לשביל המקורי: ריש לקיש, שמשית, הסוללים, אלה והושעיה. עליהם תוכלו להגיע לעתיקות ציפורי, להכנס לקבר של רבי יהודה הנשיא – שהיא נשיא הסנהדרין – וללטף כמה מעצי הזית העתיקים ביותר בישראל כאלו אשר חזו בצבא הרומי הצועד מולם.

היום הראשון נגמר ומיהרתי להשליך את האופניים לארגז המטען של הטנדר ולמהר בחזרה הביתה להוציא את הילדות מבית הספר.

שלושה סינגלים בשלושה ימים עם פולקסווגן אמארוק. שבילי בן שמן רושמי עומסי תנועה בשישי ושבת. צילום: רוני נאק

בן שמן

האמת היא שמעולם לא התחברתי לשבילים של בן שמן. תמיד העדפתי את הדרכים של הצפון נוף ילדותי ואלו נראו לי חיקוי לא מוצלח של הבית. וזה היה נכון עד לפני כמה חודשים כשהקדמתי לצאת והגעתי לחניון של מצפה מודיעין בשש וחצי בבוקר של סוף השבוע. פי נפער ולסתי נשמטה לקרקע המאובקת. מאות כלי רכב סתמו את החנייה, חלק מהמכוניות ממש נשפכות כבר לכביש 443 והאחרות צמודות דלת-לדלת. הייתי משוכנע שנפלתי על אירוע או תחרות או מפגש של וועד עובדי הייטק אבל בחור שחנה לידי וקלט את התדהמה אמר בקול בוטח "ככה זה כאן כל הזמן". ומאותו רגע אני מכור. האנרגיות של המפגש מדהימות ותמצאו כאן רוכבים מכל דיסציפלינת שטח, ורמת רכיבה וציוד שרק עולים על דעתכם. בהיצע שני סינגלים "רשמיים": הרצל וענבה אבל הגבעות מזרחה למודיעין צפונה לתל חדיד ודרומה מרושתתו בשבילי 4X4 ושבילי אופניים רבים ולא מסומנים.

המקום לא מסודר, מסומן בסימון שבילים בחלקו, וכמה רוכלים זריזים פתחו דוכנים לציוד אופניים, מזון, משקאות אנרגיה וכמובן פיתה דרוזית שבלעדיה אי אפשר לסיים רכיבה מוצלחת.

התפריט הקבוע שלי הוא שתי הקפות רצופות של "הרצל" הוא השביל המסומן בכחול, בו אני מצאתי שילוב מאתגר של מהירות, טכניקה וכושר אשר הפכו אותו גם לכלי עבודה חשוב עבורי למבחני האופניים – לא מעט גם בשל העובדה כי רוכבי הרים רבים מאד מכירים אותו ויבינו על מה אני שח.

עוד שביל מקסים מתחיל מאיזור התעשיה שבפאתי מודיעין – ליגד סנטר – ויורד בסדרה ארוכה של פיתולים ודרופים חמודים בחזרה לחניון של מצפה מודיעין. בכל מקרה כל הקפה של הרצל היא כ-10 ק"מ ועם שתי הקפות תחת החגורה אני חוזר הביתה מבסוט ומסופק בנסיעה הקצרה לארוחת הצהריים של יום שישי ושנ"צ מקודש.

שלושה סינגלים בשלושה ימים על פולקסווגן אמארוק. לה מדווש בבארי – לא רק לרוכבי אופניים. צילום: רוני נאק

בארי

גם הסינגל המופלא של בארי הוא יציר בני המקום ובפתחו חנות ומזנון "לה מדווש" אשר נמצא בדיוק באותה הפונקציה של המרכז השטח בצפון. גם כאן קק"ל מגוייסת וסייעה בנגישות לקרקעות שבבעלותה וכן באמצעים לפתיחה וסימון השביל. סינגל בארי הוא הכי פחות טכני מבין השלושה אבל הוא הארוך שבהם כ-30 קילומטרים. הרכיבה שאינה טכנית ואופיו המתון של השביל עושים אותו למתאים מאד לרוכבים מיומנים פחות או צעירים יותר. כמחציתו – כמעט 15 ק"מ במורד ארוך ומתון מ-לה מדווש עד למפגש עם נחל הבשור וחציו השני מעלה מתון החוזר לחנייה. השביל מסומן מצויין ובמקומות שאינו הוא כבר ברור מאד.

View beeri bike in a larger map

להגיע לבארי זו כבר נהיגה של כשעה דרומה מגוש דן. והפעם הגעתי למקום לא רק עם האופניים אלא על טפיי ואישתי שפרשו לפיקניק בזמן שאני דיוושתי. והאמת היא שאין הרבה דברים נעימים יותר מיום שמשי חמים באיזור הזה אשר כבר מכוסה בפלומת נביטה ירוקה וכלניות.

כמוני היו במקום עוד רוכבים רבים אחרים אשר דיוושו בין מכרה הגופרית הנטוש, לימ"ח הבריטי שריד למלחמת העולם הראשונה, חלפו ליד המגדל של בארי הישנה וצפו בשכונות המגורים הצפופות של הזרזירים בחריצי הקיר של נחל הבשור. בהחלט איזור קסום ותקופה מדהימה בשנה לבקר בו.

הרכיבה הסתיימה, העמסתי את האופניים על הטנדר ופרשתי על משפחתי לפינה שמשית וארוחת צהריים ארוכה בשטח. רחוק מטלוויזיות, טבלטים, ולחצי היומיום – ואחרי שלושה ימי רכיבה רצופים – רגוע.

"זה לא הג'יפ עם המנוע של מרצדס?". אם הייתי מקבל שקל בכל פעם ששמעתי את המשפט הזה ביומיים שהסאנגיונג רקסטון החדש היה אצלי במבחן, הייתי אדם עשיר. עשיר יותר במנת פלאפל, אבל בכל מקרה הייתי עושה כסף. וזה מעניין איך שדברים נצרבים לפעמים בתודעה הקולקטיבית של הציבור הישראלי. אפשר להביא המון דוגמאות לזה – רק מעולם הרכב – ואני בטוח שאתם חושבים עכשיו על מכוניות צרפתיות או אולי על כאלו שיוצרו ברומניה.

היום סאנגיונג רקסטון מוביל את הטרידנט התלת-דגמי במאמץ ההחדרה החדש של סאנגיונג. וזה מעניין איך שכל שלושת הדגמים שבהיצע, כולם, שחקני-נישה. רודיוס: מיניוואן דיזל עם שבעה מושבים, אקטיון ספורט טנדר עבודה כפול-הנעה ועם קפיצי סליל ונושא הכתבה: רקסטון – רכב שטח "כמו שצריך" עם שלדת סולם, סרן חי, תיבת העברה כמו של פעם ושבעה מושבים.

מבחן רכב סאנגיונג רקסטון. מנוע דיזל חדש, חסכוני, יעיל ושקט מאד. יכולת שטח טובה ומחיר הגיוני אשר מאפיל על מחסור באיבזור. צילום: רוני נאק

• לא מאמינים לנו? נתאם לכם מבחן דרכים פרטי על סאנגיונג רקסטון

• למבחן רכב יונדאי סנטה פה החדש

רקסטון

אהבתי בשעתו את הרקסטון, כשעוד היה חלק משלישיית רכבי שטח קוריאניים קשוחה לצד יונדאי טראקן וקיה סורנטו. והרקסטון ניצח את המבחנים ההשוואתיים דאז בעיקר מפני שהיה הראשון עם בקרת יציבות, עם שבעה מושבים ועם מזגן אחורי. וכן, היה לו חלק במנוע שיוצר ברישיון ממרצדס ולכן נשא (שם מתחת למכסה המנוע) תווית קטנה עם סמל מרצדס המוכר (המוסו שקדם לו צויד במנוע שיוצר ברישיון ממרצדס).

עם הזמן יונדאי טראקן חלף מהעולם, וגם קיה סורנטו המצוינת של פעם התחלפה בסורנטו חדשה מרוככת מאד נטולת יכולת השטח הטובה של הדור הקודם (אבל מובילת נוסעים הרבה יותר טובה ללא ספק). הרקסטון יצר לעצמו מוניטין אמינות טובים, לא מעט בזכות המיסקונספציה כי מדובר במנוע גרמני אבל יותר בזכות רכיבי הנעה חסונים של בורג-וורנר (דבר העו"ד "אין באמור לעיל לאמור על כל הרקסטונים אשר עברו מסכת חולגניזם בשבילי הארץ. לכל כלל יש יוצא מן הכלל – וכיו"ב"). לאחר שאמרנו את זה, הסטטיסטיקה אמרה את שלה ואם לא איתרע מזלכם ליפול על רקסטון "רע", היה סיכוי יותר מסביר שתיהנו מכלי רכב אמין ויעיל.

אבל עכשיו יש רקסטון חדש. אחרי שהיצרן הקטן נקלע לקשיים גדולים ונרכש על ידי קונצרן "מהינדרה" ההודי (לא להילחץ רבותיי! "טאטא" הענקית מחזיקה בלנד רובר וביגואר ואלו עושים חיל). לצד העדכונים הקוסמטיים, בחזית ובירכתיים ושילוב פסי ה-LED המתבקשים, השינויים מינוריים למדי. יש חלונות כהים, חישוקי סגסוגת ואופציה מקומית למיגון גחון והגבהה-דרך-תותבים שאני לא מת עליה.

מבחן רכב סאנגיונג רקסטון. הגבהה באמצעות תותבים היא פתרון אשר תורם רק להגדלת מרווח הגחון. במקרה הזה כ-4.0 ס"מ. לצד זה יש חסרונות רבים ואנו מתקשים להמליץ על התקנתה. צילום: רוני נאק

סביבת הנהג החדשה מעוצבת אבל מעט אנכרוניסטית. מצד אחד עשויה "בסדר" אבל מצד שני המגע במשטחים ובמיתוג מותיר מקום לשיפור. רכב המבחן אובזר בדיפוני דמוי-עץ שחור – וכשזה הגיע על רקע פלסטיק שחור מקבלים תא נהג וסביבת נוסעים קודרת למדי. היתרון היחסי של הרקסטון, לאמור שורת המושבים השלישית, מבוצעת לא באופן שממצה את האפשרויות. והכוונה היא שהשורה השניה לא זחה ותהיה צפופה לארוכי רגליים כל העת והשורה השלישית נמוכה לא נוחה להשתחל וכשכבר תגיעו אליה תגלו חלל מרווח אבל נטול חלונות או פתחי מיזוג. בעייתי לנוסעים בוגרים פחות לילדים שאייפד יפתור שם את רוב התלונות.

מבחן רכב סאנגיונג רקסטון. תא הנהג וסביבת הנוסעים קודרים, יש מיתוג רב על ההגה, ובלטו בחסרונם מערכות מולטימדיה ומחשב דרך. להגה המתכוון רק לגובה יש שלושה מצבים מוגדרים זהו. בידוד הרעשים מצויין. צילום: תומר פדר

בלטה בחסרונה מערכת מולטימדיה שכבר התרגלנו לקבל היום בקוריאניות מסגמנט A (יונדאי I10) ומכוניות עממיות כמו מיצובישי אטראז שלא חוצה את הרף הדמיוני של 100 אלף שקלים. מסאנגיונג הבטיחו לי שכבר בעתיד הקרוב תהיה מערכת מולטימדיה מקומית עם ניווט וכל מה שצריך – בינתיים זה היה מאד חסר. אהבתי את שקע הכוח ליד רגלי הנוסע שליד הנהג (אחד מארבעה שברכב), את בקרת האקלים ואת התפעול האינטואיטיבי של בקרת השיוט.

בתחום הבטיחות אציין ארבע כריות אוויר (בלבד!), עיגוני איזופיקס, וכמובן מערכות בקרת משיכה ויציבות.

החידוש המשמעותי ביותר נמצא תחת מכסה המנוע. מדובר במנוע טורבו דיזל בנפח 2.0ל' המפיק 155 כ"ס ו-כמעט 38 קג"מ. זה מנוע חדש העומד בתקני יורו העדכניים (ולכן ניתן לייבאו גם אלינו). המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם חמישה הילוכים וזו מצידה משודכת לתיבת העברה המפצלת את הכוח (הללויה כמו פעם!) לגלגלים האחוריים בלבד, לכל הארבעה ולכל הארבעה עם יחס "כוח". (1:2.48 אם אתם מוכרחים לדעת). הפיקוד על הטרנספר נעשה על-ידי בורר סיבובי ולתיבת ההילוכים יש פקד-אגודל זעיר על המנוף ומתג "חורף"/"ספורט" על הקונסולה.

המשקל העצמי של סאנגיונג רקסטון החדש עומד על כ-2,100 ק"ג, מרווח הגחון של 22 ס"מ (ללא הגבהה) וזוויות מרכב שאפשר לעבוד איתם. המחיר: 225,000 שקלים.

מבחן רכב סאנגיונג רקסטון. לא פוחד מהשטח – מצויד היטב להתמודד עם כמעט כל שביל הגיוני ומספק נוחות נסיעה טובה וטווח גדול. צילום: רוני נאק

לדרך

סעו ברסקטון החדש ולא תזכרו כלל איך היה קודמו. חששות ראשוניים של חולשת המנוע קטן הנפח (הקודם היה 2.7ל'), מתפוגגים מול האצות טובות מהמקום ובתחום הביניים (80 עד 120). הוא לא חיית רמזורים אבל בטח שלא יעכב את הזקנה כחולת השיער בפריוס. גם בידוד רעשי המנוע מצוין ואין זכר לחספוס שהייתה מנת חלקו של המנוע הקודם. בכלל, סעיף ה-NVH מקבל ציונים גבוהים בזכות בידוד טוב של רעשים אלו כמו גם של רעשי דרך, צמיגים וכביש. דווקא רחשי רוח נשמעו בשיוט במהירות גבוהה – אבל לא משהו שמערכת שמע טובה לא יכולה להתגבר עליו.

בתוך העיר תגלו הגה עם המון סיבובים בין נעילות – כמעט 4.0. משקלו טוב – ומתגבר בתלות המהירות – אבל הוא "ארוך" ודורש עבודה רבה כדי לבצע פניית פרסה למשל או לתמרן בחנייה. עם ההגבהה היו לו פידבקים מוזרים אשר נעלמו כשזו הוסרה בפעם השניה שהרקסון הגיע אליי. הכניסה לשורה השלישית מעט קשה לבוגרים ואפילו שהישיבה מאחור לא מאד מענישה עדיף שצעירי המשפחה ישבו שם – לרוב הם כבר מזנקים לשם מעצמם.

מבחן רכב סאנגיונג רקסטון. לא פוחד משבילי אש וסלעים. טרנספר עם LOW, בקרת משיכה ומהלכי מתלה שימושיים מאד. יש גם בקרת מהירות במורד והראות החוצה מצויינת. צילום: רוני נאק

בשיוט בינעירוני הרקסטון מצטיין. הוא ישייט על כ-2,000 סל"ד או פחות במהירות המצוינת על התמרורים ויפיק חווית נסיעה טובה ונעימה מאד. במצב הזה צריכת הדלק תהיה כ-12 ק"מ/ל' ואף יותר (ממוצע המבחן – שכלל גם שטח וקטעי נהיגה נמרצים – עמד על כ-10 ק"מ/ל'). להפתעתי אין לרקסטון מחשב דרך. במעט הפיתולים שפגשנו הוא לא עשה דבר מה מסוכן – וזה מספק בסגמנט הזה.

לשטח

נסיעת השטח כללה כמה קילומטרים של שבילי קק"ל ביער יתיר, וגיחה דרומית נוספת בה עברנו את ערוץ נחל ניצנה, טיפסנו את נחל עקרב לסיום ברום של 1,000 מטרים מעל לפני הים בהר רמון. את השבילים של יתיר הרקסטון גיהץ יפה כשרק מדי פעם זכינו לקבל בעיטה בישבן כדי להזכיר שבכל זאת אנו נוהגים ברכב עם סרן חי מאחור. בהקשר הזה לא נתקלנו בבעיות מיוחדות והקסטון התמודד כמצופה. סעו מהר ותגלו מחסור מה בריסון – אבל בקצב של טיול הוא היה נוח ונעים מאד.

מבחן רכב סאנגיונג רקסטון. לא פוחד משבילי אש וסלעים. טרנספר עם LOW, בקרת משיכה ומהלכי מתלה שימושיים מאד. יש גם בקרת מהירות במורד והראות החוצה מצויינת. צילום: רוני נאק

בניצנה כבר איתגרנו אותו עם שדות של בולדרים, שבילי חצץ טובעני, מדרגות והצלבות. הוא התגבר על הכל עם יותר או פחות מאמץ. התרשמנו מאוד מעבודת המתלים – ומחסור בקרקושים – אשר התמודדו נהדר עם הסלעים הרבים והצליחו ליצור נסיעה נעימה. תיבת ההעברה וההילוכים תפקדו ללא דופי והורדת הכוח לקרקע הייתה יעילה כל עוד כל הגלגלים היו במגע. בהצלבות גילינו שלבקרת המשיכה לוקח מעט זמן להבין ו"להתעורר" אבל מרגע שזה קורה הרקסטון ממשיך בתנועה בלי בעיה. בניגוד ה-ABS היה היסטרי, בטח כשהגלגלים מצופים בבוץ, והוא יצר לנו כמה מצבי בלימה גבוליים. את ניצנה עברנו ללא הגבהה – עם כמה נגיעות קלות במיגון הגחון של סדנת רסטה. עם ההגבהה גם אלו לא היו קורות.

מבחן רכב סאנגיונג רקסטון. פעם אנדרדוג לרכבי השטח היפניים, היום השורד האחרון בסגמנט ועם יחס יכולת/תמורה מאד אטרקטיבי. מומלץ בכל פה. צילום: תומר פדר

 - שחזרו את נסיעת המבחן בשטח

סיכום

במשפט אחד: אהבנו את סאנגיונג רקסטון החדש. הוא נותר האחרון מסוגו והוא יושב על משבצת מחיר אשר מותירה אותו כשחקן היחיד בנישה. הוא מציע נוחות של 7 מושבים, חווית נסיעה נעימה מאד ואפילו ביצועים סבירים וצריכת דלק טובה. היינו רוצים במחיר הזה לקבל גם מזגן אחורי, יותר כריות אוויר ומולטימדיה ואז הוא היה מושלם. מצד שני ב-225 אלפי שקלים קשה לבוא בטענות…

זהו אחד הדגמים הכי מוספדים בהיסטוריה של עולם הרכב ובאופן עקבי הוא מצליח להאריך חיים יותר ממספידיו – מדובר במרצדס G וואגן אשר הפך לסמל סטאטוס כבר די מזמן וממשיך למרות הכל להיות חביב על לקוחות עשירים ברחבי העולם ובעיקר במזרח ומזרח אירופה.

מרצדס G 461 הפסקת השיווק. מעתה השוק האזרחי יקבל רק את הגרסאות המפונפנות של ה-G. צילום: מרצדס

אבל ה-G וואגן אשר שורשיו נטועים עמוק בבוץ התכליתי של שוק העבודה, נולד ככלי עבודה וככזה משרת בצבאות רבים וכן בציי רכב הדורשים שילוב של יכולת ועמידות. השוק הפרטי, ברובו רכש לרוב את הגרסאות המפוארות ורק מיעוטו – לרוב פושטי מדבריות והרפתקנים – בחרו ב-G בסיסי (מאד) כבסיס לרכב מסעות. התירוץ של מרצדס הוא שתקנות זיהום אוויר מצמצמות עוד יותר את האטרקטיביות לשוק הפרטי (ציי רכב של מדינות לרוב הן רשות רישוי עצמאית – כמו אצלנו) ואין הצדקה להשקיע בהתאמה של יחידת הנעה מודרנית לאזרחים. הגרסה הבסיסית האזרחית שווקה משנת 2010 עם מנוע טורבו-דיזל 6V בנפח 3.0ל' שהפיק 211 כ"ס ו-55 קג"מ.

מרצדס G 461 הפסקת השיווק. מעתה השוק האזרחי יקבל רק את הגרסאות המפונפנות של ה-G. צילום: מרצדס

זו כבר הגרסה השניה של ה-G אשר מוסרת מתיק המוצרים של המרצדס אחרי שגרסת קבריו הקצרה הופסקה בקול ענות חלושה.

פעם השם "ג'יפ" הצהיר על נושאו כעל מי שמסוגל להתמודד עם הקשים שבאתגרי השטח. כיום, כדי לשרוד בעולם הרכב התחרותי, הפנו אנשי השיווק של היצרן האמריקאי ג'יפ את דגמיו לכלי רכב שבינם לבין מדרגות סלע אין הרבה מהמשותף. כעת חשף ג'יפ את הגרסה האירופית של ג'יפ צ'ירוקי  בפני קהל מבקרי תערוכת ז'נבה 2014 בתחילת מרץ.

ג'יפ צ'ירוקי החדש אצלנו בישראל במאי הקרוב. ניצן ראשון של בעלת הבית החדשה – פיאט – קומפקטי וחסכוני מתמיד. צילום: ג'יפ

• מבחן רכב גי'פ גרנד צ'ירוקי 2014

• גלו עוד על הסודות של JEEP

שיתוף הפעולה בין קבוצת פיאט האיטלקית (בעלי פיאט, אלפא רומיאו, לנצ'יה, מזראטי ופרארי) הביא למצב ובו ג'יפ צ'ירוקי מבוסס על פלטפורמת המכוניות של הקבוצה המורחבת. בין כלי הרכב שמבוססים על פלטפורמת ג'יפ צ'ירוקי – אלפא ג'ולייטה ודודג' דארט. הקרוסאובר האמריקנו-אירופי יוצע עם הנעה קדמית או כפולה.

ג'יפ צ'ירוקי החדש אצלנו בישראל במאי הקרוב. אדריכולת הפנים מזכירה מאד את הגרנד צ'ירוקי המעודכן – גם האיכות הכללית דומה וטובה מאד. צילום: ג'יפ

בין החידושים של הגרסה האירופית – הצמדת ג'יפ צ'ירוקי למנועי טורבו דיזל חזקים וחסכוניים. המנועים החדשים הם בנפח של 2.0 ל' ומפיקים הספקים של 140 ו-170 כ"ס. צריכת הדלק אמורה להיות נמוכה גם בזכות הצמדת המנועים לתיבת הילוכים אוטומטית חדשה עם 9 הילוכים, וגם בזכות התקנת מערכת סטארט-סטופ, שמכבה את המנוע בעצירה ממושכת.

לצד מנועי הטורבו דיזל יוצעו גם מנועי בנזין בנפח של 2.4 ו-3.2 ל'. המנוע הגדול יפיק 272 כ"ס ויוצמד גם הוא לתיבת ההילוכים האוטומטית בת תשע המהירויות. מחברת מכשירי תנועה, יבואנית ג'יפ וקרייזלר לישראל, נמסר ל-"שטח"  כי ג'יפ צ'ירוקי החדש יגיע לישראל בחודש מאי השנה.

הניו יורק טיימס מפרסם מחקר של Friedman Research Corporation אשר בחן כשלים בפעולת כריות האוויר במכוניות מתוצרת GM בין השנים 2003 ל-2013 ממנה הוא מסיק כי התקלה במתגי ההנעה שבעטיה מדומם הרכב מבלי שהנהג מתכוון לכך – ומנטרל גם את פעולת כריות האוויר – גרמה למותם של כ-303 נהגים ונוסעים במכוניות של GM. זה מספר גדול הרבה יותר מתריסר ההרוגים עליה דיווחה GM כשהפרשה החלה להתגולל (ויש כבר החולקים על המספר הזה ממספר טעמים כשהעיקרי שבהם הוא אופן איסוף הראיות בשטח על ידי המשטרה).

בינתיים החלה חקירה פדרלית אשר תבדוק מדוע GM השתהתה יותר מעשור מלקרא לתיקון של 1.4 מיליון כלי רכב אשר היא ידעה (כך לטענת ה-NHTSA) שיש בהם כשל ובכל זאת בחרה שלא לזמנם. לפי ה-NHTSA יש בידם מסמכים המאשרים את העובדה כי ב-GM ידעו על הבעיה מזה שנים רבות ואם באמת מדובר בהחלטה מודעת שלא לתקן תקלה מסכנת חיים צפויה GM לעמוד בפני קנס משמעותי ביותר.

האם GM החליטה במודע שלא לתקן תקלה מסכנת חיים? יש לכם טרוורס? כנסו במהירות למרכז שירות. צילום: GM

בינתיים אצלנו נקראו לתיקון שברולט טרוורס שיוצרו בין השנים 2009 ל-2013 וכן שברולט סוואנה (מסחרית) עם תקלה אחרת שאינה קשורה לריקול העולמי. בכל מקרה אם הינכם נמנים על בעלי מכוניות GM ההמלצה המיידית היא להפריד את המפתח ממחזיק המפתחות – בעיקר אם זה כבד ומשקלו עשוי לדומם את המנוע תוך כדי נסיעה. דברו עם מרכז השירות שלכם בעניין.

הילוך כוח, נהיגה מבוקרת, הכרה של כלי הרכב שלך והכי חש ב קריאת שטח נכונה. רמי גלבוע מסביר מתי צריך LOW, מה החשיבות של זוויות המרכב, ואיך להתרגל לעבודה עם בקרת משיכה אלקטרונית.

הפעם ניתן לכם שני מסלול. האחד מתחיל מצומת גולני ומסתיים בהר דבורה ונצרת עלית, האחר מטפס מבית קשת לנצרת עלית בדרך אחרת ומעניינת. שני המסלולים בעבירות קלה מאד לרכב פנאי עם הנעה קדמית בלבד – בדיוק כמו יונדאי Ix35 שעל גבו יצאנו לטייל – ואפילו לפרטיות.

טיול שטח עם יונדאי IX35. פינת הירהור מול הקשת הגדולה. על דרך נוף יער בית קשת. צילום: רוני נאק

• לסינגל האופניים של יער בית קשת

מצומת גולני

איפה זה?: נגיע לצומת גולני. הבאים מערבה יפנו ימינה לעבר מחנה שמשון עוד לפני הצומת. נסע כ-400 מטרים לעבר שער הבסיס עד שנחלוף על פני גזלן (המציע שתיה חמה וחביתה במחיר שערורייתי של שבעה שקלים!) ומייד אחריו נפנה ימינה לדרך נוף יער בית קשת. הדרך נפרצה על ידי קק"ל והיא שילוב של מצע ואספלט בקטעים התלולים. בנוסף, קק"ל עשתה עבודה מבורכת והכשירה פינות רבות לנגישות לנכים. ראוי לציון סינגל אופניים מענג, ומזון משובח בנצרת ובכפר תבור.

טיול שטח עם יונדאי IX35. מטפסים להר מבקעת תורען. הקטעים התלולים ביותר סלולים – חדי עין יוכלו למצא זוטא לחליטת תה טעים. צילום: רוני נאק

לפנינו כ-19 קילומטרים בנוף גלילי מדהים שעובר מצפון מזרח לנצרת ומגיע עד להר דבורה (נכון, דבורה הנביאה) ולשכונות הדרומיות של נצרת עלית. הדרך מסומנת בבירור לאורכה אבל מציעה הזדמנויות רבות "לחתוך" ולתור שבילים לא מסומנים או לפרוש לכביש קרוב. נלווה סימון שבילים ירוק אשר עימו נטפס את הרכס הראשון לתצפית מדהימה צפונה לבקעת תורען, צומת גולני ועוד צפונה לראשו של הר החרמון המציץ דרך האובך.

בהמשך תגיעו לחניון בית היערן. הבית נבנה ב-1946 ומציין את ראשית הנטיעות במורדות המזרחיים של הרי נצרת. וזה קרה אחרי מהומה של מתיישבי האיזור הרעבים ללחם. זה דרבן את נציג קק"ל לסייר באיזור ולקבוע שיש לייער את המרחב שבין הר תבור לכביש נצרת-טבריה. בית היערן שימש כמחסן לכלי עבודה ושתילים אבל גם את הנוטעים מחוות סג'רה (אילניה בהווה), אשר רקמו בו את חלומם להקים ישוב.

טיול שטח עם יונדאי IX35. הרבה עניין יש למצא בחורש ובהיסטוריה העתיקה והמודרנית החבויה בו – שווה לעשות שיעורי בית… צילום: רוני נאק

אחרי בית היערן נמשיך על הדרך במורד מעוטר ארזים, שקד בר, אלות, אלונים ואורנים רבים. נגיע לחניון האלון הקשיש ומשמאלו תל גובל העתיק. בתל התגלו שרידים מהתקופה הישראלית והתקופה הרומית והוא אף מוזכר בספר יהושוע כ"אזנת תבור" – "ושב הגבול ימה אזנות תבור ויצא משם חוקוקה…" [יהושע יט 34].

עברנו מעבר בקר ואז צריך להחליט. האם להמשיך ישר ולצאת לישוב בית קשת ולכביש או להמשיך ימינה להר דבורה. ימינה עם סימון שבילים כחול. בהמשך נפגוש גם את שביל ישראל וחלקת יער מקסימה – מהיפות בארץ – של יער אלונים טבעי וברקע ה"קשת הגדולה" שיוצרת צלליתו של הר תבור והיא מקור השם לישוב בית קשת.

כ-13 קילומטרים מההתחלה אנו נפרדים משביל ישראל (היורד שמאלה לישוב דבוריה – בדרך המסומנת כ"4X4") נחלוף על פני חלקה של אורנים אשר נטעו בתקופת המנדט עת הכריז השלטון הבריטי על הר דבורה כשמורת טבע ב-1926. המשיכו על השביל המטפס לראשו ותגיעו לחניון מטופח ואנדרטה המציינת את חתונת הכסף של הנסיך פיליפ והמלכה אליזבת. וכמובן מקום יושבה של דבורה הנביאה ועכשיו גם שלכם.

View Bait Keshet in a larger map

מבית קשת

אפשרות שניה היא להגיע לישוב בית קשת מכביש צומת גולני – כפר תבור. פנו ימינה לישוב וממש לפני הכניסה אליו תמצאו פניה שמאלה לדרך נוף יער בית קשת (מולה פניה ימינה משולטת המובילה לשביל האופניים ובהמשך מתחברת למסלול הראשון). עתה צפויים לכם כ-13.5 קילומטרים מדהימים על דרך מטופחת ויפה. הנוף מתחיל בגבעות העגלגלות מכוסות יער אלונים עתיק, והולך ומטפס במתינות לתוך יער אורנים נטוע בסדרה של פניות ופיתולים עדינים. חדי עין יצליחו לגלות דבורניות רבות, כלניות לבנות, עיריות ולהתענג על הריח המתוק של שיח הרותם הפורח בצהוב בוהק. השבילים מסומנים נהדר עם סימון שבילים ועם שלטי עץ של קק"ל וכל העת מלווה אתכם הר תבור וצלליתו העגלגלה מדרום.

טיול שטח עם יונדאי IX35. הר תבור מואר באור אחרון, בקעת כסולות תחתינו והר דבורה מאחורינו – זה הזמן לתור אחר מסעדה טובה בנצרת. צילום: רוני נאק

גם המסלול הזה מסתיים לרגלי הר דבורה כשממנו נצא על כביש צר ועם נוף מרהיב לעמק יזרעאל ובקעת כסולות אשר יוביל אותנו לשכונות הדרומיות של נצרת עלית ולסיום באחת המסעדות המשובחות שיש בעיר.

כמה פעמים קרה שאותו פריט קמפינג חשוב נותר בתא המטען של המכונית בזמן שאתם כבר בתוך שק השינה – חמימים ונעימים. ממש לא בא לצאת החוצה. בטח ובטח כשצריך להתחבר לחשמל ולהפעיל iPad לילדים שלא מסוגלים להתנתק לרגע מהטבלט – או שאתם ממש חייבים להיות – כמו ישראלים רבים – צמודים לרכב שלכם בכל רגע. אז הנה הפתרון!

בלעדי שטח: אוהל משפחתי המתחבר לרכב – רק 990 שקלים ורק ב"שטח". מהרו להזמין לפני שייגמר המלאי. צילום: תומר פדר

אוהל לשישה, עשוי באיכות הטוזה ביותר, עמיד במזג אוויר ובעל פתחי איוורור וכניסה ענקיים. אבל את זה אתם מכירים מכל אוהל משפחתי אחר – הייחוד הוא היכולת של האוהל להתחבר לכל כלי רכב ולהפוך את המכונית לחלק בלתי נפרד מהמשפחה הלנה בסבך. בנוסף לחיבור לרכב, מתהדר האוהל במרפסת צל רחבת ידיים, רשת יתושים על כל אחד מהפתחים הגדולים שבו (ארבע כיווני אוויר) ובעצם הדבר היחידי שנותר לכם הוא לבחור את הנוף שיישקף מהחלון. האוהל מגיע בתיק נוח לנשיאה אשר נכנס לכל תא מטען והרכבתו אורכת כ-10 דקות כשכל המיתרים, מוטות ויתדות כלולים כבר בערכה.

מדובר בפריט בלעדי ל"שטח" במחיר חסר תקדים לכבוד חג יציאת מצרים של 990 שקלים (התשלום במזומן או בהמחאה במועד המסירה בלבד). מהרו המלאי מוגבל! הזמין כאן